<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן כ"ד</h1>
<h2>דף כה.</h2>
ובמקום שנהגו לקבור בבתים ולהעתיק הארונות לבית הקברות מספידין אפילו לאחר י"ב חדש מ"מ אין מעתיקין ממקום למקום שהבלבול קשה למתים מפני שמתיראין מיום הדין וזכר לדבר (איוב ג') ישנתי אז ינוח לי ובשמואל (א' כ"ח) הוא אומר למה הרגזתני. ואם צוה לקברו בביתו ולהעתיקו לבית הקברות מצוה לקיים דברי המת. [אין אומרים] שמתוך שוממות דבריו אמר כך ואם יש אונס שחוששין למחטטין הקברות כיון שמשום כבוד המתים הוא שעושין כך מותר שאין לך בלבול יותר מן החטיטה. כיוצא בדבר אין מוליכין את המת מעיר לעיר ואם להקבר אצל אבותיו מותר שערב לו לאדם כשהוא נקבר אצל אבותיו שנאמר ושכבתי עם אבותי. ומחוצה לארץ להוליכו לארץ מעתיקין שכל הנקבר בארץ מוחלים לו כל עונותיו שנ' וכפר אדמתו עמו ואינו דומה מי שקולטתו מחיים למי שקולטתו לאחר מיתה עכ"ל וי"א שאין מפנין המת מקבר לקבר ואפילו מבזוי למכובד ואם היה בתוך שדהו מפנהו ואפילו ממכובד לבזוי.
